בריאות גופנית ונפשית והקשרים ביניהן
יחידת הפיקוח על הבריאות
מודעות לבריאות נפשית, חברתית וגופנית הינה זכותו הבסיסית של כל אדם
המשך קריאה >>
מגזין ‘מחוברים’ מחדש את עלון המינהל הפדגוגי תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות.
מטרתו לשלב בכתיבה קצרה וממוקדת בין ידע אינפורמטיבי לידע מהותי, לחבר ולהוביל לעשייה משותפת בין אגפי המינהל.
בכל גיליון נקבל הצצה למדיניות אותה מוביל המינהל הפדגוגי ולפעילויות השונות המתרחשות בתוך היחידות.
הגיליון יעשיר את הנושא מנקודות מבט נוספות, כמו עתידנות, ראיונות עם אנשים מעניינים מהתחום ובדיקת הזירות השונות בעולם הכללי.
המילים הללו של הרב קרליבך, מעוררות את הקורא לראיית מעמיקה יותר של מפגשים בין אדם לרעהו ועל הקשרים האישיים שיש לכל אחד מאתנו. הקשרים הבין אישיים הראשוניים מתחילים מהרגע בו התינוק מגיח אל אוויר העולם. המשך קיומו תלוי בחמלה, ברגישות ובאהבה שיקבל מסביבתו. כבר בשלב זה מתפתחים דפוסי התקשרות שונים אשר בהמשך החיים יוכללו לקשרים הבין-אישיים שילוו אותו לאורך כל חייו. התפתחות שניה של קשרים משמעותיים עם אנשים בוגרים בחיי הילד הוא דמות המטפל/ת , הגננת והמורה בבית ספר היסודי[1]. דמויות אלה מהווים השראה ומודלינג בגילויי האמפטיה, בראיית הזולת והפגנת האכפתיות אשר הם חלק מהמיומנויות של ה SEL.
מורה בבית הספר היסודי אשר תקיים קשר אישי עם תלמידיה ותערוך שיחה יומית, תקדם ותסייע את בניית המודעות העצמית, המודעות חברתית וכן תחזק כישורים של בניית יחסים[2] (Panorama Education).
“פעם לימדה אותי ילדה איך לראות ללב” כותבת זלדה בספרה “ציפור אחוזת קסם” בו, בין שאר כתביה וציוריה, היא מתארת בתיאור מרתק את ימיה כמורה וכמחנכת בבית הספר: “הייתי חולה וגערתי ברבקה מאד, יותר ממה שהייתה ראויה. היא הקשיבה ברצינות לדברי הזועפים, כשגמרתי חיבקה אותי חיבוק חזק ושאלה: ‘מדוע המורה עצובה היום’? מבלי להיפגע מאי הצדק שבהתנהגותי. התביישתי בפניה”. כולנו, ילדים ומבוגרים, מורים בדרך זו או אחרת, לומדים מהם ומלמדים אותם, ההשפעה והלימוד הדדיים הם והקשר בנוי כמרקם המזין ומוזן כאחד.
פיתוח מיומנויות חברתיות –רגשיות, בעלת חשיבות ראשונה במעלה בהתפתחות האדם מיום לידתו ועד תפקודו בחייו הבוגרים. כהורים וכאנשי חינוך אנו השואפים ליצור ולחזק חברה בריאה, המקדמת שוויון ומצוינות חינוכית אותנטית, בה כל אדם יהיה בעל חוסן רגשי, המממש את ייעודו, אחראי, תומך ואמפטי.
מחקרים רבים מצביעים על קשר עקבי וחיובי בין תכונות שאינן קוגניטיביות ובין הישגים לימודיים, בריאות נפשית, הצלחה בעבודה, מעורבות אזרחית רבה יותר וכן הפחתה של דיכאון, חרדה והתנהגויות שיש בהן סיכון[3]
סביבה חינוכית שמזמנת למידה חברתית-רגשית באופן מערכתי ורחב, משפיעה על כל אספקט בחוויות החינוכיות של התלמידים והצוות ומקדמת הוגנות עבור כולם. עת הלמידה החברתית-רגשית הופכת להיות משימה מקצועית וחזונית של כל חבר וחברת צוות, היא חוצה את גבולות השיעור והכיתה ומיושמת באופן אינטגרטיבי בבית הספר, בבית ובקהילה.
גם אנחנו במינהל הפדגוגי שואפים לספק תשתית רחבה, סימולטנית ומגוונת אשר תהווה מודל ליישום מערכתי של הלמידה החברתית-רגשית. כל אגף ואגף, בפועלו ובקהליו, בונה נדבך חשוב שמצטרף לעשייה הרחבה. עלון זה מבקש להדגים את חשיבות התשתית המערכתית ואת חשיבות העשייה בו זמנית עם מגוון הקהלים (צוות, תלמידים, הורים וקהילה) במגוון הזירות וההקשרים. “דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד”, אומר הפתגם הידוע ובמקרה שלנו- דרוש מינהל שלם.
[1] Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
[2] https://www.panoramaed.com/
[3] Domitrovich, Greenberg 2012, Kautz & Heckman; 2017, Durlak, & Weissberg
למידה רגשית-חברתית מאפשרת לתלמידים ולמורים לפתח תחושת משמעות, תחושת שייכות וחוסן ומתוכם, לשגשג ולהצליח בשגרה ובעתות משבר. היא מסייעת לפרט להבין את רגשותיו ולנהל אותם, להציב מטרות ולהשיגן, לקבל החלטות אחראיות ואכפתיות, לטפח רגישות לאחר וליצור קשרים חברתיים חיוביים.
למידה רגשית-חברתית מתרחשת כל העת בתוך מערכות היחסים בגן ובבית הספר אך כדי להפיק ממנה ידע ומיומנויות יש לקיים שיחות, שיעורים ואימונים בנושאיה, הן באופן יזום והן באופן מזדמן, מתוך התנסויות אישיות ובינאישיות. עת התלמידים רוכשים מיומנויות תוך ובין אישיות הם לומדים לזהות את ההשפעות הרגשיות והחברתיות של ההתנסויות, ומתוך כך מעמיקה הבנתם הן את העולם והן את עצמם.
הלמידה הרגשית-חברתית מקדמת הוגנות ודורשת מעורבות פעילה של התלמידים ביישומה. היא מופקדת בידי הצוות כולו ומתאפשרת במיטבה עת היא מיושמת במכלול מרחבי הארגון החינוכי, הבית והקהילה, בתנאים של תמיכה, יחסים בוני אמון, חום אנושי וקשר אישי.
שפ”י, 12.12.21
ד”ר שרון אוריאלי, רכזת SEL, אגף פסיכולוגיה, שפ”י
למה מתכוונים כשמציעים לנו “לעשות יותר” למידה רגשית-חברתית? הרי כולנו מיישמים “איים” רבים וטובים של SEL, אך אלו לא תמיד מצליחים להתחבר לכדי “יבשת” אחת של תרבות בית-ספרית כוללת.
אז מה בין המושגים המוכרים לנו ל-SEL?
והאם גם הוא יהיה ל”אופנה חולפת”?
וכיצד נקדם תרבות בית-ספרית, שאכן תצליח להביא לשינוי אמיתי ורחב?
אחת המשמעויות החשובות של SEL, היא היכולת להתבונן בתהליכים שאנו ממילא עושים, להמשיגם, לדייקם ולהרחיבם, כך שיובילו לשגשוג של כולנו באופן מועיל יותר. לא אחת עולות בנו המחשבות, שהיינו יכולים לקדם יותר למידה רגשית-חברתית אם רק ההורים היו פועלים אחרת, מערכת החינוך תבטל את המיצב/הבגרויות, אם רק…
נראה שיש חלקי-אמת בכמיהות הללו, אולם מצבים מורכבים דורשים תהליכים מורכבים. אף פעם לא מדובר ב”אם רק…” יחיד.
ביסוס תרבות בית-ספרית של למידה רגשית-חברתית הוא תהליך ארוך שדורש סבלנות, השקעה והתמדה. ברפואה-הסינית אומרים, שכמשך הבעיה – כך משך הטיפול בה, לא כל שכן במסע הארוך והמורכב הצפוי לתלמידינו לנוכח הקורונה והשלכותיה.
כבר שנים רבות, שאנו יודעים שהמוח האנושי מסוגל להשתנות בכל גיל. אף הוכח מחקרית, שאפשר גם לשנות מיומנויות, שבעבר חשבו שהן בבחינת “גזירת גורל” – כגון יכולות חברתיות-רגשיות. עלינו להאמין ביכולת השינוי הזו שלנו. כדי שהתלמידים יגייסו מוטיבציה לצאת ל”מחנה אימונים התפתחותי”, הם חייבים להיות שותפים פעילים, כך שיבינו את הרציונל של ה-SEL.
ואיך מתפנים לקדם SEL, בכל העומס? הרי גם אנו חווים תקופה שוחקת, כמו התלמידים. עלינו להאמין ולהכיר בתהליכים האיטיים הללו ולייצר עבורם ועבורנו סרגל-מאמצים. קשה מאוד למורה, בכיתה של 35 תלמידים, לראות ו”לדוג” את הרגעים הקטנים של הלמידה והשיפור – אך אין לנו ברירה, אלא לפתח “סבלנות של דייגים”, כיוון שכבר הוכח מחקרית – שמה ששמים אליו לב, מלבלב.
למידה רגשית-חברתית מתאפשרת במיטבה עת היא חוצה את גבולות הכיתה והשיעור ובאה לידי ביטוי בו זמנית במגוון מרחבי יישום בארגון החינוכי (הגן ובית הספר), הבית והקהילה וכמובן גם במינהל הפדגוגי ובמשרד החינוך כולו.
על פי ארגון קאסל, כאשר מיישמים את הלמידה הרגשית-חברתית באופן מערכתי, מכבד ורחב היא מחלחלת לכל היבט בחוויות החינוכיות של התלמידים, מקדמת הוגנות ומשמעות ובאה לידי ביטוי בעשרה מרחבי יישום (אינדיקטורים):