“סוף מעשה… באהבה תחילה” הרב שלמה קרליבך

המילים הללו של הרב קרליבך, מעוררות את הקורא לראיית מעמיקה יותר של מפגשים בין אדם לרעהו ועל הקשרים האישיים שיש לכל אחד מאתנו. הקשרים הבין אישיים הראשוניים מתחילים מהרגע בו התינוק מגיח אל אוויר העולם. המשך קיומו תלוי בחמלה, ברגישות ובאהבה שיקבל מסביבתו. כבר בשלב זה מתפתחים דפוסי התקשרות שונים אשר בהמשך החיים יוכללו לקשרים הבין-אישיים שילוו אותו לאורך כל חייו. התפתחות שניה של קשרים משמעותיים עם אנשים בוגרים בחיי הילד הוא דמות המטפל/ת , הגננת והמורה בבית ספר היסודי[1]. דמויות אלה מהווים השראה ומודלינג  בגילויי האמפטיה, בראיית הזולת והפגנת האכפתיות אשר הם חלק מהמיומנויות של ה SEL.

מורה בבית הספר היסודי אשר תקיים קשר אישי עם תלמידיה ותערוך שיחה יומית, תקדם ותסייע את בניית המודעות  העצמית, המודעות חברתית וכן תחזק כישורים של בניית יחסים[2] (Panorama Education).

“פעם לימדה אותי ילדה איך לראות ללב” כותבת זלדה בספרה “ציפור אחוזת קסם”  בו, בין שאר כתביה וציוריה, היא מתארת בתיאור מרתק את ימיה כמורה וכמחנכת בבית הספר: “הייתי חולה וגערתי ברבקה מאד, יותר ממה שהייתה ראויה. היא הקשיבה ברצינות לדברי הזועפים, כשגמרתי חיבקה אותי חיבוק חזק ושאלה: ‘מדוע המורה עצובה היום’? מבלי להיפגע מאי הצדק שבהתנהגותי. התביישתי בפניה”. כולנו, ילדים ומבוגרים, מורים בדרך זו או אחרת, לומדים מהם ומלמדים אותם, ההשפעה והלימוד הדדיים הם והקשר בנוי כמרקם המזין ומוזן כאחד.

פיתוח מיומנויות חברתיות –רגשיות, בעלת חשיבות ראשונה במעלה בהתפתחות האדם מיום לידתו ועד תפקודו בחייו הבוגרים. כהורים וכאנשי חינוך אנו השואפים ליצור ולחזק חברה בריאה, המקדמת שוויון ומצוינות חינוכית אותנטית, בה כל אדם יהיה בעל חוסן רגשי, המממש את ייעודו, אחראי, תומך ואמפטי.

מחקרים רבים מצביעים על קשר עקבי וחיובי בין תכונות שאינן קוגניטיביות ובין הישגים לימודיים, בריאות נפשית, הצלחה בעבודה, מעורבות אזרחית רבה יותר וכן הפחתה של דיכאון, חרדה והתנהגויות שיש בהן סיכון[3]

סביבה חינוכית שמזמנת למידה חברתית-רגשית באופן מערכתי ורחב, משפיעה על כל אספקט בחוויות החינוכיות של התלמידים והצוות ומקדמת הוגנות עבור כולם. עת הלמידה החברתית-רגשית הופכת להיות משימה מקצועית וחזונית של כל חבר וחברת צוות, היא חוצה את גבולות השיעור והכיתה ומיושמת באופן אינטגרטיבי בבית הספר, בבית ובקהילה.

גם אנחנו במינהל הפדגוגי שואפים לספק תשתית רחבה, סימולטנית ומגוונת אשר תהווה מודל ליישום מערכתי של הלמידה החברתית-רגשית. כל אגף ואגף, בפועלו ובקהליו, בונה נדבך חשוב שמצטרף לעשייה הרחבה. עלון זה מבקש להדגים את חשיבות התשתית המערכתית ואת חשיבות העשייה בו זמנית עם מגוון הקהלים (צוות, תלמידים, הורים וקהילה) במגוון  הזירות וההקשרים. “דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד”, אומר הפתגם הידוע ובמקרה שלנו- דרוש מינהל שלם.

[1] Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.

[2] https://www.panoramaed.com/

[3]  Domitrovich, Greenberg 2012, Kautz & Heckman; 2017, Durlak, & Weissberg