נשירה מהלימודים מתחילה הרבה לפני הבוקר המסוים בו התלמיד כיבה את השעון המעורר, התכסה בשמיכה והמשיך לישון. הנשירה “פורצת” ברגע בו הוא או היא מסיקים שהם שקופים לעולם, ושהם אינם יכולים לצפות מהסביבה לעזור להם להתמודד עם הכאב או הקושי שהם חווים. שקופים עד כדי כך שאין סיכוי שהם יקבלו הד או תוקף לצרכיהם.
היעדרות בלתי מוסברת מבית הספר עלולה להעיד על מגוון מצוקות:
- חוסר אונים לימודי ותפקודי ולקשיי למידה
- קושי רגשי ולעיתים אף על טראומה או פגיעה
- משבר בבית
- קושי חברתי קיצוני (הדרה, חרם, בדידות)
- התנהגות ממכרת (הימורים, מסכים)
- שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים (סמים, אלכוהול)
- הוכחה מחקרית כאחד מסימני הסיכון הראשונים לאובדנות
את התלמידים הנושרים צריך לחפש כדי לראות!
אנשי המקצוע של שפ”י מעניקים לצוותי החינוך כלים לנקוט פעולות להשגת שלוש מטרות:
זיהוי תלמידים בתהליך נשירה ופנייה לפסיכולוג וליועצת בעניינם:
ערכה לאיתור וזיהוי ילדים בסיכון
אבחון הקושי שברקע ההיעדרות והתאמת המענה:
התעקשות על קשר אישי עם התלמידים והוריהם, עד שובם לתפקוד:
תיק סמ”ל למעקב אחר תלמידים עם ל”ל
“איך אדבר עם תלמידי?” עברית | ערבית
נשירה (סמויה או גלויה) היא אות מצוקה: מי ששותק, צועק. מי שמתרחק – מבקש שנתקרב.
תלמידים שנתעקש לראות פנים אל פנים, ילמדו בעזרת מבטנו ונוכחותנו שהם לא שקופים ושיש תוקף לקולם ולכאבם.
