“הרגשתי שאני לא מתחבר” כך מתארים תלמידים נושרים את מה שהביא אותם להתנתק מהמסגרת הבית ספרית. חלקם מסתגרים – מתרחקים אפילו מחברת השווים, אחרים מחפשים את מה שאבדו בשוטטות או בחיי רחוב. אבל בשני המקרים הם מתנתקים מלמידה ועל כן גם במידה רבה מעצמם. הנשירה מתרחשת כאשר הלמידה לא מצליחה לחולל את השפעתה המיטיבה על נפש התלמיד. לעתים זוהי תוצאה של קושי של התלמידים – קושי רגשי או מחסום למידה, חוויית חיים טראומטית או תחושת ניכור כלפי בית הספר. במקרים אחרים, המורה אינה מצליחה להגיע אל התלמיד, והוא מחפש פתרונות אחרים לספק את הצורך שלו בקשר ובעניין.

מכאן עולה שהמענה לנשירה אינו רגשי בלבד, הוא מחייב חווית למידה מתקנת אשר תאפשר לתלמיד להתחבר לעולם מחדש באמצעות למידה.  כלומר להפוך את מה שנתפס כמחסום בלתי עביר לחוויית מפתח שתביא עימה שינוי.  מניעת נשירה משמעה חיבור הרגש ללמידה, הפיכת הקושי לאתגר לימודי ממנו צומח הקשר שבין מורה לתלמיד –  להפוך את הנושרים להכי מחוברים.