בשנות ה-60 פיתחו אנשי מקצוע, שהתמודדו בעצמם עם מוגבלות, את ה”מודל החברתי“. המודל התפתח כחלק מרצף מאבקי זכויות אדם, המדגישים את היותם בני אדם שלמים, בעלי זהויות מרובות, הזכאים לחיות בשוויון בסביבתם.

אחריותה של החברה היא לאפשר לכל אדם, לממש את קשת זהויותיו וזכויותיו, באמצעות הסרת חסמים חברתיים, שינוי עמדות והנגשה.

אנשים עם מוגבלויות, מתמודדים לעיתים עם אפליה מרובה אותה הם חווים בשל מוגבלותם, זהותם המגדרית וזהויות נוספות. אפליה זו יכולה לבוא לידי ביטוי במספר תחומי חיים, כגון בריאות, מיניות, זוגיות, הורות ופגיעות מיניות.  

האמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלויות, מייחדת סעיף ל”אפליה הכפולה” ביחס לנשים עם מוגבלות הקורא להסרת החסמים המיוחדים.

למערכת החינוך יש תפקיד מכריע בצמצום האפליה המרובה ובהובלת שינוי.

מתפקידה של המערכת החינוכית להתייחס לקשיים ולחסמים העומדים בפני תלמידים עם מוגבלות גם בהיבט הזהות המגדרית ולפעול ליישום הטמעת מדיניות ברוח האמנה.