בכיתת בוגרים בחינוך המיוחד הכריזה רונה שהיא יוצאת להכין קפה. “תכיני לי גם?” סובבה אליה נועה את כיסא הגלגלים והביטה בה. “אני אכין”, התערבה הסייעת. “רגע”, חייכה המחנכת, “רונה, את רוצה להכין לנועה? אולי תכינו יחד?”

הצוותים במסגרות לתלמידים עם מוגבלות חותרים לכך שכל תלמיד ידע שבכוחו ללמוד על עצמו, על הסביבה ועל מקומו בה. אנשים נוטים לעתים לסייע או לבצע פעולות במקום התלמיד עם המגבלה גם במקרים שבהם הוא יכול לבצען באופן עצמאי. הדבר נעשה מתוך רצון טוב אך בכך מוחמצת, לעיתים, ההזדמנות להתנסות בנתינה ובעזרה הדדית ולפיתוח מיומנויות חברתיות.

ביילי, סטיקל, מייזלס וג’ונס (2019) טוענים שהרחבת הלמידה הרגשית-חברתית למגוון תלמידים מחייבת גמישות והתאמה לצרכים ייחודיים בהתאם לפירמידת ההתפתחות של הלמידה החברתית-רגשית.

בקרב תלמידים עם מוגבלות, למידה זו  עשויה להתפתח בקצב שונה בשל מחסור בהזדמנויות, או הימנעות מהתנסות במצבים מסוימים. לפיכך, חשוב מאוד להתייחס לאירועים שמתרחשים במהלך הלימודים, בהפסקות ובפעילויות השונות. חשוב לקיים שיח אודות האירועים ולהמשיג את הערכים, המיומנויות והאסטרטגיות בהקשר לאירוע, כדרך משמעותית ללמידה רגשית-חברתית.