דבר הסמנכ"לית הבכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי

מחוברים #1 - חשוון תשפ"ב, אוקטובר 2021

"לשפן יש בית
 בין עצי הזית,
 תחת כרוב מאוד מתוק
 בית לו ירוק ירוק.
 ולבית עליה,
 בה תגור יפהפיה
 שם תגור עימו תמיד –
 זאת הגברת שפנפנית

 שפנפנית היא אשת חיל,
 כל היום וכל הליל
 תרקד עם הבנים –
 עם עשרת שפנפנים.
 טרללה טרללה,
 טרלה-ללה-לללה.

 יש עשרת שפנפנים לי,
 מסבירים כולם פנים לי,
 שפנפניי, שפנפניי,
 מה יפה רוקדים בניי!
 הופ רגליים קפוצנה, קפוצנה,
 אך לשבת אל תחפוצנה.
 הופ-ללה, הופ-ללה,
 טרלה-ללה-לללה"

לא בכדי הרגשתם אי נוחות בקריאת מילות השיר, שיר ילדות מוכר, שכולנו "גדלנו עליו": השפנפנה היפיפה מוגדרת על פי חזותה החיצונית בלבד, היא נשארת ב"מרחב הפרטי", בבית ששייך לשפן. תפקידה  הוא להיות "אשת חיל", כלומר לבצע מטלות שאינן דורשות מחשבה, היא נתפסת כקלת דעת, שכן " כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיִל" היא מרקדת עם הבנים.

בשיר "דני גיבור"  כותבת מרים שטקליס:
"אינני בוכה אף פעם.
גיבור אני, לא בכיין!
אך למה זה, אמא, למה
בוכות הדמעות מעצמן?"

בשיר זה מוצג נרטיב הגיבור הגברי, שלכאורה על הבנים לפעול לאורו. על פי תפיסתן של חברות  ותרבויות רבות, הגברים אינם אמורים לבכות, אלא מצופה מהם להיות חזקים ושולטים ולא להראות חולשה ולהביע רגש.

התמימות והפשטות שבשירים אלו , שנכתבו על ידי כלת ישראל, הסופרת והמשוררת מרים ילן שטקליס, כפי שהן מופיעות גם בשירים אחרים ברפרטואר הספרותי שלנו מאז ועד היום, מעבירות מסר מטעה, ובכך מטשטשות את תפיסת השוויון המגדרי, ומקשות על הנחלתו.

מגדר הוא האופן שבו מגדירות חברות שונות בני אדם משני המינים. הוא מייצג לא רק תופעות ביולוגיות, כי אם גם מבני כוח וגבולות בחברה. האופן בו הפרט חווה את עצמו נבנה מחשיפה למסרים תרבותיים וחברתיים, ומביא לאימוץ מאפיינים והתנהגויות, המבוססים על תכנים סטריאוטיפיים, הקובעים למעשה את מהלך החיים העתידי של הבוגרים שלנו.

אם נחזור לגיל הילדות, על פי החוקרת סנדרה ליפשיץ, מתברר כי ילדים מגיעים לעולם ללא תפיסה מגדרית מוגדרת וללא ביטויים הקשורים למין היילוד. ביטויים אלו נרכשים כתוצאה מתפיסות שרווחות בחברה ומשקפות את עולם האמונות שבה. תפיסות אלה מכוונות לחינוך  סטראוטיפי המפתח צד אחד בלבד באישיות ומתעלם מהצד האחר[1].

גם רפפורט מחזקת תפיסה זו: לטענתה, לגברים ולנשים אין "מהות" מולדת". היא מסבירה, כי "מהות" זו נרכשת ומושפעת מסביבות החיים בהן שוהים הילדים, קרי: במשפחה, בקהילה ובמערכת החינוך. התכנים אליהם הם נחשפים, מהווים למעשה סוכני סוציאליזציה משמעותיים, והם אלו אשר מעצבים תפיסות ודפוסי חשיבה, שבהמשך מביאים לחשיבה  סטריאוטיפית ולהתנהגות מוטת מגדר.[2]

אף על פי כן, וכאן ה"טוויסט בעלילה", כשם שסטריאוטיפים מגדריים נרכשים מגיל ילדות, כך ברור, כי ניתן גם ללמד ולחנך לערכים של שוויון מגדרי. גלעד ומלאת (2010) מצאו כי בני אדם ניחנו ב"אינטליגנציה מגדרית"[3]. אינטליגנציה זו לטענתם, ניתנת לפיתוח ולשיפור על ידי חשיפה, אימון ותהליכי למידה והוראה.

שוויון חברתי בין שני המינים מבוסס לא רק על הצהרות אלא גם על ביטויים מעשיים, ומכאן שעל כתפינו אנו – ההורים, המחנכים, המנהלים – מוטלת אחריות כבדה לשינוי השיח.

ומדוע מוטלת המלאכה על כתפינו? – התשובה הרי ברורה: כולנו יחד וכל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו, מהווים סוכני תרבות  ובעלי השפעה חינוכית עצומה. לפיכך, שומה עלינו לכוון למודעות ולהתבוננות אישית ובינאישית, וכן לחולל שינוי בתפיסות האישיות, בהרגלי האמירה וההתנהגות. בדרך זו נוכל להנחיל תרבות שוויונית של מתן הזדמנות לכולם.

מכאן אפוא, כי גם אם לא נוותר על נכסי צאן הברזל התרבותיים של מחוזות ילדותנו, ונמשיך לזמזמם עם הילדים והילדות את פזמוני הילדות המוכרים והאהובים כמו "השפן הקטן", מן הראוי הוא לזכור, כי תפקידנו להתבונן בראייה ביקורתית על המסרים החברתיים שעלולים להטעות את ילדינו. עלינו להצביע על הערכים המתנגשים ועל קיומם של הסטריאוטיפים הגלויים והסמויים, ולחנך להתנהגות שוויונית, למען חברה צודקת בהווה ובעתיד.

[1] Bem, S. L. (1981). Gender schema theory: A cognitive account of sex typing, Psychological Review 88(4), 354-364

[2] רפפורט גיזי , מה נותר מן הטיעון שישנם הבדלים מולדים בין המינים ,מצא מין את שוויונו, הוצאת משרד החינוך, ירושלים , טבת תשנ"ה .

[3] גלעד א', מלאת ש', יחידת הוראה בנושא חינוך ומגדר: ספרות מקרים מגדריים.